למה אנחנו מפחדים?

בעיקר בגלל רתיעה מכישלון, חשש מדחייה. לא קל להיות במרכז. שם אנחנו בולטים, חשופים, נתונים לביקורת, לשיפוט של אחרים. טעות קטנה הופכת עבורנו לגדולה מול קהל רב של אנשים. הסובלים מחרדת הופעה מסבירים לעצמם שהמקום המרכזי נועד למנהיגים, למובילים, לחכמים, לבעלי הידע והיכולת הגבוהה. לא להם. הם ה'רגילים'. ואם כך, עדיף להסתופף בשוליים. האנשים הללו משלמים על כך מחיר יקר – באי מימוש הפוטנציאל העצום הגלום בהם.

להשתחרר מחרדת הקהל

חרדת ההופעה מול קהל אופיינית לכמה סוגים של אנשים. בראש ובראשונה בעלי האופי הפרפקציוניסטי: החתירה לשלמות בביצוע גורמת לא פעם לשיתוק, בשל חוסר היכולת להגיע לביצוע מושלם. קשה להיות מושלם, במיוחד בשעת הופעה לפני קהל, ואנשים בעלי אופי פרפקציוניסטי מפתחים חרדת-במה בשל אי-יכולתם לבצע ביצועים שנחשבים בעיניהם מושלמים. "מה יקרה אם ההופעה לא תעבור בשלום"?, "האם אצליח לומר דברים נכונים"? ו"איך הקהל יגיב לדברים שלי"? זה אופייני לבעלי אופי דאגני, החייבים לדעת במדויק איך תיראה הפרזנטציה שלהם (ובאמת קשה לדעת מה יקרה טרם ביצועה).

עוברים למעגל ההצלחה

גם אנשים בעלי ביקורת עצמית מפותחת, תובעים מעצמם ביצועים כמעט בלתי הגיוניים ומוגזמים. הם מתקשים לחוש שביעות רצון מיכולת הביצוע שלהם לאור הדרישות המחמירות והרף הגבוה מאוד שהציבו לעצמם. זהו מקרה קלאסי של פיתוח חרדת הופעה בפני קהל.

איך יוצאים מהמעגל הזה: מתברר שבתרגול פשוט, כל אחד יכול לצאת לחופשי מהתחושה החונקת, ולשנות את חייו. גם האנשים הכי מופנמים מתגברים על החשש ומגיעים לתוצאות מרשימות. לאמיתו של דבר, כמעט כל אחד יכול להפחית את רמת הלחץ והחרדה למימדים נורמאליים, ולתפקד היטב בהופעה מול קהל.